第202章 没人给她好脸色（3更）
第(1/2)页
ltr gt
夏曦话出，没一个人叱责她，就连秦侯爷都没出声。ltr gt
ltr gt
姜婉挺了挺身体，拿出气势，欲要回敬夏曦几句，“我是名正言顺的……”ltr gt
ltr gt
砰！ltr gt
ltr gt
她话没说完，门被夏曦大力关上。ltr gt
ltr gt
姜婉，……ltr gt
ltr gt
鼻子差点气歪了，火气瞬间涌上头顶，“你个下贱的……”ltr gt
ltr gt
“姜婉……”ltr gt
ltr gt
秦侯爷阴恻恻的声音在她身后响起，“识趣的，滚回玉清院去。”ltr gt
ltr gt
“风安……”ltr gt
ltr gt
夏曦的声音也同时在屋内响起，“扔出去！”ltr gt
ltr gt
姜婉还没有反应过来，身体已经腾空，风安抓住她的衣领，大步朝外走去。ltr gt
ltr gt
霜梅一众丫鬟惊的变了脸色，“放开我们小姐！”ltr gt
ltr gt
风安充耳未闻，几个大步走到门口，一把将姜婉扔了出去。ltr gt
ltr gt
姜婉跌趴在地上，狼狈不堪。ltr gt
ltr gt
“小姐！”ltr gt
ltr gt
“小姐！”ltr gt
ltr gt
丫鬟们跑上去，七手八脚的扶她。ltr gt
ltr gt
风安面无表情的站在门口。ltr gt
ltr gt
下人们看到，纷纷停下脚步，朝着这边看。ltr gt
ltr gt
姜婉被扶起，ltr gt
ltr gt
“风安，你怎么敢？”ltr gt
ltr gt
姜婉咬牙切齿。ltr gt
ltr gt
风安眼神都没有施舍给她一个。ltr gt
ltr gt
知道他武功高强，自己硬闯是闯不进去的，姜婉恨的不行，却又无可奈何，恨声道，“你等着！”ltr gt
ltr gt
说完，转身回玉清堂。ltr gt
ltr gt
她发髻松了，几缕头发落下来，搭在胸前，加上她狰狞的面容，远远看到了下人吓得四散退去。ltr gt
ltr gt
清幽院内，一片寂静，秦侯爷和洛风面面相觑，而后，秦侯爷抬手，摸了摸自己发凉的后脖颈，咽了下口水，“洛、洛风！”ltr gt
ltr gt
“嗯。”ltr gt
ltr gt
洛风也有点回不过神。ltr gt
ltr gt
“我、看来你说的是真的！”ltr gt
ltr gt
秦侯爷嗓音有些发颤。ltr gt
ltr gt
“什、什么？”ltr gt
ltr gt
洛风下意识的问。ltr gt
ltr gt
“她是风澈的女人！”ltr gt
ltr gt
如若不是，她不敢这样对姜婉，如若不是，风安也不会这样听她的话。ltr gt
ltr gt
……ltr gt
ltr gt
一天过去，风澈依旧没有清醒的迹象。ltr gt
ltr gt
晚上，夏曦回了兰亭苑，想换身衣服。ltr gt
ltr gt
琪儿和虎子也听到了风澈昏迷不醒的消息，也不打闹了，安安静静的练着大字。ltr gt
ltr gt
看到夏曦回来，琪儿放下笔，跑去她面前，仰脸，见夏曦脸上有疲色，抿了抿嘴唇，问，“风庄主很不好吗？”ltr gt
ltr gt
虎子也过来，夏曦摸了摸他们的头，点头，“很不好。”ltr gt
ltr gt
琪儿小脸上一片凝重，“那我们……”ltr gt
ltr gt
“还要在山庄住一段日子，你们要好好听话，娘这段时日可能顾不上你们。”ltr gt
ltr gt
“嗯。”ltr gt
ltr gt
琪儿点头，“我知道了。”ltr gt
ltr gt
然后又道，“我也会看好小叔的。”ltr gt
ltr gt
夏曦露出一丝笑，“好，去练字吧，娘去洗个澡，换身衣服。”ltr gt
ltr gt
琪儿拉着虎子去练字，夏曦拿着换洗的衣服去了浴房，将身体泡在了水里，闭上了眼睛。ltr gt
ltr gt
翠竹守在外面，听到里面没有了动静，十分担心，试探的喊，“夏娘子？”ltr gt
ltr gt
没有应声。ltr gt
ltr gt
翠竹又喊了一句，夏曦还是没有应。ltr gt
ltr gt
翠竹轻轻的推开门，走进去，看夏曦竟然睡着了。ltr gt
ltr gt
桶里的水已经不冒热气了，在泡下去该着凉了，翠竹走进了一些，轻声喊，“夏娘子。”ltr gt
ltr gt
夏曦猛的睁开眼睛，身体坐直，“是不是风澈醒了？”ltr gt
ltr gt
翠竹顿了一顿，“少爷还没醒。你这……水凉了，您该出来了。”ltr gt
ltr gt
“哦。”ltr gt
ltr gt
夏曦又靠了回去，又等了一会儿，才从桶中出来，擦干身体，穿好衣服，直接去了清幽院。ltr gt
ltr gt
屋内点了蜡烛，静悄悄的。ltr gt
ltr gt
夏曦脱了外衣，直接去了床里侧，拿过一边的被子盖好，侧身，对着风澈的脸，一只手紧紧抓着他的手，就这样静静的看着他，直到后半夜才慢慢睡去。ltr gt
ltr gt
翌日，是被嘈杂的声音吵醒的。ltr gt
ltr gt
夏曦皱眉，穿好衣服，刚打开门，便看到风沁抱着孩子过来，秦侯爷跟在一边，语气着急，“你说你，身体还没好，就抱着孩子过来，万一再染了风寒，怎么得了？”ltr gt
ltr gt
风沁脚步不停，满脸的焦急，“澈儿呢，澈儿怎么样了？”ltr gt
ltr gt
一抬头，看到夏曦站在门口，以为她是过来给风澈看病的，几个快步到了她面前，“夏曦，澈儿如何了？”ltr gt
ltr gt
夏曦让开身体，“夫人进来看吧。”ltr gt
ltr gt
风沁进去，看到风澈静静的躺在床上，眼泪顿时落了下来，“怎么会这样，离他二十二生辰，不是还有三个月吗？怎么突然会？”ltr gt
ltr gt
她得知风澈发病了的消息，当夜就要赶来。老侯爷拦住她，说孩子还小，深夜出门
(本章未完,请翻页)
ltr gt
夏曦话出，没一个人叱责她，就连秦侯爷都没出声。ltr gt
ltr gt
姜婉挺了挺身体，拿出气势，欲要回敬夏曦几句，“我是名正言顺的……”ltr gt
ltr gt
砰！ltr gt
ltr gt
她话没说完，门被夏曦大力关上。ltr gt
ltr gt
姜婉，……ltr gt
ltr gt
鼻子差点气歪了，火气瞬间涌上头顶，“你个下贱的……”ltr gt
ltr gt
“姜婉……”ltr gt
ltr gt
秦侯爷阴恻恻的声音在她身后响起，“识趣的，滚回玉清院去。”ltr gt
ltr gt
“风安……”ltr gt
ltr gt
夏曦的声音也同时在屋内响起，“扔出去！”ltr gt
ltr gt
姜婉还没有反应过来，身体已经腾空，风安抓住她的衣领，大步朝外走去。ltr gt
ltr gt
霜梅一众丫鬟惊的变了脸色，“放开我们小姐！”ltr gt
ltr gt
风安充耳未闻，几个大步走到门口，一把将姜婉扔了出去。ltr gt
ltr gt
姜婉跌趴在地上，狼狈不堪。ltr gt
ltr gt
“小姐！”ltr gt
ltr gt
“小姐！”ltr gt
ltr gt
丫鬟们跑上去，七手八脚的扶她。ltr gt
ltr gt
风安面无表情的站在门口。ltr gt
ltr gt
下人们看到，纷纷停下脚步，朝着这边看。ltr gt
ltr gt
姜婉被扶起，ltr gt
ltr gt
“风安，你怎么敢？”ltr gt
ltr gt
姜婉咬牙切齿。ltr gt
ltr gt
风安眼神都没有施舍给她一个。ltr gt
ltr gt
知道他武功高强，自己硬闯是闯不进去的，姜婉恨的不行，却又无可奈何，恨声道，“你等着！”ltr gt
ltr gt
说完，转身回玉清堂。ltr gt
ltr gt
她发髻松了，几缕头发落下来，搭在胸前，加上她狰狞的面容，远远看到了下人吓得四散退去。ltr gt
ltr gt
清幽院内，一片寂静，秦侯爷和洛风面面相觑，而后，秦侯爷抬手，摸了摸自己发凉的后脖颈，咽了下口水，“洛、洛风！”ltr gt
ltr gt
“嗯。”ltr gt
ltr gt
洛风也有点回不过神。ltr gt
ltr gt
“我、看来你说的是真的！”ltr gt
ltr gt
秦侯爷嗓音有些发颤。ltr gt
ltr gt
“什、什么？”ltr gt
ltr gt
洛风下意识的问。ltr gt
ltr gt
“她是风澈的女人！”ltr gt
ltr gt
如若不是，她不敢这样对姜婉，如若不是，风安也不会这样听她的话。ltr gt
ltr gt
……ltr gt
ltr gt
一天过去，风澈依旧没有清醒的迹象。ltr gt
ltr gt
晚上，夏曦回了兰亭苑，想换身衣服。ltr gt
ltr gt
琪儿和虎子也听到了风澈昏迷不醒的消息，也不打闹了，安安静静的练着大字。ltr gt
ltr gt
看到夏曦回来，琪儿放下笔，跑去她面前，仰脸，见夏曦脸上有疲色，抿了抿嘴唇，问，“风庄主很不好吗？”ltr gt
ltr gt
虎子也过来，夏曦摸了摸他们的头，点头，“很不好。”ltr gt
ltr gt
琪儿小脸上一片凝重，“那我们……”ltr gt
ltr gt
“还要在山庄住一段日子，你们要好好听话，娘这段时日可能顾不上你们。”ltr gt
ltr gt
“嗯。”ltr gt
ltr gt
琪儿点头，“我知道了。”ltr gt
ltr gt
然后又道，“我也会看好小叔的。”ltr gt
ltr gt
夏曦露出一丝笑，“好，去练字吧，娘去洗个澡，换身衣服。”ltr gt
ltr gt
琪儿拉着虎子去练字，夏曦拿着换洗的衣服去了浴房，将身体泡在了水里，闭上了眼睛。ltr gt
ltr gt
翠竹守在外面，听到里面没有了动静，十分担心，试探的喊，“夏娘子？”ltr gt
ltr gt
没有应声。ltr gt
ltr gt
翠竹又喊了一句，夏曦还是没有应。ltr gt
ltr gt
翠竹轻轻的推开门，走进去，看夏曦竟然睡着了。ltr gt
ltr gt
桶里的水已经不冒热气了，在泡下去该着凉了，翠竹走进了一些，轻声喊，“夏娘子。”ltr gt
ltr gt
夏曦猛的睁开眼睛，身体坐直，“是不是风澈醒了？”ltr gt
ltr gt
翠竹顿了一顿，“少爷还没醒。你这……水凉了，您该出来了。”ltr gt
ltr gt
“哦。”ltr gt
ltr gt
夏曦又靠了回去，又等了一会儿，才从桶中出来，擦干身体，穿好衣服，直接去了清幽院。ltr gt
ltr gt
屋内点了蜡烛，静悄悄的。ltr gt
ltr gt
夏曦脱了外衣，直接去了床里侧，拿过一边的被子盖好，侧身，对着风澈的脸，一只手紧紧抓着他的手，就这样静静的看着他，直到后半夜才慢慢睡去。ltr gt
ltr gt
翌日，是被嘈杂的声音吵醒的。ltr gt
ltr gt
夏曦皱眉，穿好衣服，刚打开门，便看到风沁抱着孩子过来，秦侯爷跟在一边，语气着急，“你说你，身体还没好，就抱着孩子过来，万一再染了风寒，怎么得了？”ltr gt
ltr gt
风沁脚步不停，满脸的焦急，“澈儿呢，澈儿怎么样了？”ltr gt
ltr gt
一抬头，看到夏曦站在门口，以为她是过来给风澈看病的，几个快步到了她面前，“夏曦，澈儿如何了？”ltr gt
ltr gt
夏曦让开身体，“夫人进来看吧。”ltr gt
ltr gt
风沁进去，看到风澈静静的躺在床上，眼泪顿时落了下来，“怎么会这样，离他二十二生辰，不是还有三个月吗？怎么突然会？”ltr gt
ltr gt
她得知风澈发病了的消息，当夜就要赶来。老侯爷拦住她，说孩子还小，深夜出门
(本章未完,请翻页)